העליות במחירי הדירות בעשור האחרון הרחיקו ישראלים רבים מהחלום לרכישת דירה. אבל, בשנים האחרונות מתרבים המקרים של קבלת מימון כמעט מלא על רכישת דירה.
השיטה עובדת כך – כדי לקבל משכנתא צריך להראות הון עצמי בשיעור של לפחות 30% מערך הנכס. במילים פשוטות, הלווים משלמים כ-30%, ומקבלים מהבנק למשכנתאות סדר גודל של 70% מערך הנכס. המצב הזה, אגב, הוא מראש לא עניין טריוויאלי, עד לפני מספר שנים, הלווים יכלו לקבל לכל היותר 50% מערך הנכס. אבל, על רקע העלייה במחירי הדירות, זה הפך להרבה יותר קשה, ועל רקע זה, התאפשרה ואושרה הרחבת המימון. עדיין – במקרים רבים זה לא מספיק.
בשנים האחרונות, כבר מקובל שערך המשכנתא הוא מעל 50% מערך הדירה. הבעייתיות עם המצב הזה מתחדדת כאשר (וזה לא תרחיש בלתי סביר) מחירי הדירות יורדים. אז, ערך המשכנתא בפועל (המשכנתא על פני התקופה) עלול להיות הרבה מעבר לאותו שיעור מימון שנלקח, וכמובן שככל ששיעור המימון גבוה יותר המצב מסוכן יותר, משכנתא שהיתה 70% מערך הנכס, עלולה להיות 80%, 90% ואפילו יותר במצב של ירידות מחירים בשוק.
זאת ועוד: במקביל לירידה בערך הדירה, המשכנתא (כתלות באורך החיים שלה, בתנאים שלה והתשלומים השוטפים ) עלולה לגדול על פני זמן, ואז עלולים הלווים להגיע למצב לכאורה אבסורדי שגדול המשכנתא שלהם קרוב ואפילו עולה על ערך הדירה. והנה המחשה – נניח שמשפחה רכשה דירה ב-2 מיליון שקלים וקיבלה משכנתא בשיעור של 70% מערך הדירה, כלומר בסך 1.4 מיליון שקל. נניח שהמשפחה הזו דחתה את התשלומים בשנה הראשונה כך שערך ההלוואה (שוב, רק לצורך הדוגמה) הסתכם אחרי שנה ב-1.5 מיליון שקל, נניח שבמקביל ירדו מחירי הדירות ב-10%, כלומר ערך הדירה ירד ל-1.8 מיליון שקל. במצב החדש (רק שנה אחרי קבלת המשכנתא) ערך המשכנתא מהווה כבר 83.3% מערך הדירה, ותחשבו מה יקרה בשנה השנייה אם המחירים ימשיכו לרדת…